פתיחת התערוכה: 30/8/2019
נעילת התערוכה: 30/9/2019
אוצר: אלי רז
מתוך צמצום האני והתייצבות מאחורי המצלמה, נחשף הצלם לצבעים העזים ליריעות הגדולות המתוחות על מסגרות העץ, לדימויים בעלי הנוכחות הגיאופיזית העזה של האמן משה קסטל.
בהמשך מבקר הצלם בבית האמן קסטל ונחשף לאישיותה הדומיננטית של בלהה אשת האמן.
טל חרס, אמן צעיר עומד עם המצלמה, מול שבעים שנות יצירה של האמן היצרי והפייטן משה קסטל, לנוכח ארבעים ושלוש שנים של חיים משותפים עם בלהה זוגתו, ומול האתגר לתת ביטוי נאות לעשרים וחמש שנות בדידותה עם יצירות האמן ומשימת חייה, קיום צוואת קסטל, בניית "הטאג' מאהל שלנו" - האכסניה ליצירות האמן, המוזיאון ע"ש קסטל.
בחייו של האמן בלהה חיה בצלו של היוצר הענק, תרתי משמע. ענק בגופו וענק בשדה האמנות. הדרך היחידה שבה תוכל לבטא עצמה הייתה להשתלב ביצירותיו, פרט להיותה השראה ודוגמנית לחלק מיצירותיו הרי שבחיי היום יום בחרה את צבע בגדיה צבעים התואמים את העדפותיו של קסטל- האדום, הכחול והירוק.
יכולת ההבנה של טל את מקורות ההשראה של בלהה ואת ייחודיות צבעי בגדיה ביטא בצילומי הדוגמנית ביחד עם יצירות האמן, לעתים בניגודיות ליצירות האמן, ועל רקע הריהוט העתיק הסביבה בה בחרה לחיות את חייה. את עשרים וחמש שנות הבדידות מאונס, ממשיכה לספוג את המהות של חייו ואישיותו הבאות לידי ביטוי בבד, אור, וצבע.
האמן צלם מזהה דרך העדשה את מתיחת הבד על גופה של בלהה הזהה למתיחת הקנבס על מסגרת העץ, ובחירת הצבע של בגדיה התואם את הצבע הנמרח על הבד במשיכות מכחול ארוטיות בידי קסטל. קופסא שחורה אחת, עין אחת, צמצם אחד בקליק אחד. נאצר רגע אחד לעד.
אלי רז
טל חרס, סטודנט בשנה ג' לתואר ראשון, בחוג לתקשורת צילומית במכללת הדסה בירושלים.
"את ההשראה לצילומים שלי אני בוחר תוך כדי התבוננות על העולם שמסביבי, מאמץ אותו ומעביר דרך העדשה את זווית הראייה הייעודית מבחינתי שיכולה להעביר לצופים בתמונה את מה שאני רואה"
