מועד תחילת התערוכה – יום רביעי, 23 באפריל 2025
מועד סיום התערוכה – יום רביעי, 25 ביוני 2025
משה פישזון (1912–1982) – נרות שבת
וולרי קורוב – מחווה למארק שאגאל
זאב קון (1930–2024) – לזכרם
זאב קון (1930–2024) – גרם מדרגות
משה פישזון (1912–1982) – פליטים יהודים
דוד לבקובסקי (1906–1991) – בהלה
רבקה כוולאס-ליכטנפלד (1923–2017) – זיכרונות מווילנה היהודית
חיים ארונשטאם (1918–2002) – לזכרם של קורבנות טבח יער רומבולה, 1973
חיים ארונשטאם (1918–2002) – נרות שבת ליד סידור תפילה פתוח, 1976
וולרי קורוב – שורשים, 1998
נפתלי בזם (1924–2018) – הבלתי נפרדים
רפאל כוולאס (1913–2002) – טבע דומם עם נר וספר, 1976
חגי ששון
מנכ"ל מוזיאון הצייר משה קסטל במעלה אדומים
התערוכה שתיפתח במוזיאון משה קסטל לאמנות ב-23 באפריל 2025 מציגה את יצירותיהם של שמונה-עשר אמנים שבדרך נס שרדו את השואה ואת מלחמת העולם השנייה. מוצגות בה שישים יצירות – ציורים ועבודות גרפיקה – בשני אולמות.
האולם הראשון נקרא "העולם שנחרב" וכולל יצירות שמתארות את עולמה של יהדות מזרח אירופה לפני ובמהלך השואה. האולם השני, "התקומה", מציג יצירות מלאות חיים ואהבה, לצד נופיה של ארץ-ישראל. גורלם של האמנים הללו שזור בתולדות המדינה שהוקמה ב-1948. גם מי שחי את שנותיו האחרונות מחוץ לישראל, כמו זולטן פרלמוטר, דוד פרץ, רפאל כוולס ופנחס שער, וגם שמואל בק, שמתגורר כיום בארצות הברית, ראו בישראל את מדינתם. כולם חיו, יצרו והציגו כאן, גם אם לא תמיד קיבלו את ההכרה הראויה.
האמנים הגיעו מרקעים שונים ונולדו במדינות שונות: פולין, רומניה, הונגריה, בולגריה, ליטא וברית המועצות. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, חלקם היו כבר מבוגרים, בעלי משפחות, ואילו אחרים טרם הגיעו לגיל הבגרות. הדבר היחיד שהיה משותף לכולם הוא שהם היו אמורים להיהרג, לא בגלל משהו שעשו, אלא רק משום שהיו יהודים. המשטר הנאצי סימן אותם כלא ראויים לחיים ורצח מיליונים כמוהם – במחנות ההשמדה בפולין ובמקומות רבים נוספים ברחבי אירופה. המלחמה האיומה ההיא גבתה את חייהם של עשרות מיליונים, אבל ליהודים היה גורל מיוחד במינו: גם כאשר לא היו חיילים ולא נלחמו, הם הושמדו רק בשל זהותם.
שמונה-עשר האמנים בתערוכה הזו היו אמורים להיות בין הקורבנות. כל אחד מהם שרד בדרך משלו, בניגוד לכל היגיון, וכנגד כל הסיכויים. הם לא רק הצליחו להינצל אלא גם הפכו לעדים לזוועות הנאצים, שעליהן יכלו לספר ממקור ראשון. אבל הם לא הסתגרו בעבר, אלא בחרו ליצור עם המבט קדימה, בחרו להיות אמנים. רבים מהם חיו בדוחק, כמו אמנים רבים בעבר וגם היום, אבל בזכות היצירות שלהם קיבלו הזדמנות להשאיר חותם נצחי בלבבות של שוחרי תרבות. מרבית האמנים שאת יצירותיהם הנפלאות אנו מציגים כבר לא איתנו, אך ציוריהם ממשיכים להוות חומר למחשבה ומקור השראה עבורנו.
אני מזמין אתכם לבקר בתערוכה הזו, לא רק כדי לכבד את זכרם של האמנים הדגולים, אלא גם כדי להתרשם מיצירותיהם המרגשות, שיישארו איתכם זמן רב אחרי שתעזבו את האולמות. אני מזמין אתכם למוזיאון הצייר משה קסטל במעלה אדומים – אחד מהיכלי האמנות החשובים והפעילים היותר בארצנו!
***
סרגיי בוגוסלבסקי ודמיטרי אטקין,
מייסדי האגודה היהודית לעידוד האמנויות הפלסטיות
האגודה היהודית לעידוד האמנויות הפלסטיות גאה ונרגשת לתמוך בתערוכה זו במוזיאון הצייר משה קסטל במעלה אדומים. התערוכה מציגה את יצירותיהם של אמנים יוצאי דופן, אשר עברו את זוועות השואה תחת הכיבוש הנאצי אך לא נשברו. למרות הכול, הם שמרו על רוחם היצירתית, המשיכו לצייר והותירו חותם אמנותי משמעותי, הן בדורם והן בדורות שאחריהם.
את המחקר והעבודה הארכיונית בתחום זה התחלנו בשנת 2016, ולפני חמש שנים, ב- 2018 וב-2019, הוצאנו לאור שני ספרים חשובים בנושא זה. מחברם, דר' אלק ד' אפשטיין, הפך לימים לאוצר מוזיאון קסטל, שבו נפתחת כעת התערוכה. אנו רואים בכך המשך ישיר של מפעלנו, אך ברובד חדש ועמוק יותר. כל ספר אמנות או אלבום הוא מעין תערוכה בפני עצמה, המאפשרת לקוראים לדמיין את היצירות תלויות על קירות המוזיאון. כעת, הדמיון הופך למציאות – יצירותיהם של אמנים ששרדו את השואה וחיו בישראל מוצגות כאן, במלוא יופיין, באחד המוזיאונים המרשימים ביותר בישראל.
מן הצד האחד, יש צער עמוק על כך שרוב האמנים אינם עוד בחיים, והתערוכה נפתחת בהיעדרם. כשהתחלנו את העבודה יחד עם אלק, לפני תשע שנים, מוטקה בלום, רבקה כוולס-ליכטנפלד וזאב קון – שקיבל אותנו בביתו בחום רב – עוד היו עמנו. לצערנו, כיום הם כבר אינם. אך מצד שני, אנו מוצאים נחמה וסיפוק בידיעה שיצירותיהם נשארו, שהן ממשיכות לחיות ולהעניק השראה לדורות חדשים של חובבי האמנות ומבקרי המוזיאונים.
האגודה היהודית לעידוד האמנויות הפלסטיות, שהוקמה מחדש כמאה שנה לאחר שנסגרה, מחויבת להמשכיות המסורת שהניחו מייסדיה – אמנים יהודים דגולים כמו מארק שאגאל, נתן אלטמן, בוריס אניספלד ואחרים; גם היום, כמו בעבר, אחד מיעדיה המרכזיים הוא "לבטא את הזהות הלאומית באמצעות יצירה אמנותית שמשקפת את רוח הזמן".
אנו אסירי תודה למוזיאון הצייר משה קסטל, למנכ"לו חגי ששון ולאוצרו דר' אלק ד' אפשטיין, על כך שהם מציגים לציבור הישראלי של ימינו את יצירותיהם של אמנים יהודים ילידי מזרח אירופה, אשר שרדו את השואה ותרמו רבות לאמנות הישראלית. ציירים יהודים, בכל מקום שבו חיו ויצרו, היו, לרוב, חלק ממרחב אמנותי אחד חוצה גבולות. חשוב להכיר בכך, ללמוד ולתעד זאת.
אנו מאמינים שהספרים שפרסמנו, כמו גם קטלוג התערוכה הנוכחית, הם אבני דרך חשובות בתהליך זה, שיש להמשיכו. לכן, איננו רואים בתערוכה זו את סיומו של שיתוף הפעולה שלנו עם צוות המוזיאון, אלא שלב נוסף במסע חשוב ומרגש, אשר עוד צפויות לו תחנות רבות.
***
יורי גיברץ,
ציר בקונגרסים הציוניים ה-37 וה-38
מוזיאון הצייר משה קסטל במעלה אדומים הוא מקום יוצא דופן. הוא ממוקם במרחק של כמה קילומטרים בלבד מהבירה הנצחית והמאוחדת של מדינת ישראל, בעיר קטנה שנוסדה כדי להגן עליה, אך משמעותו רבה במיוחד. כבר כמעט שישה עשורים, מאז יוני 1967, יהודה ושומרון – אזור בעל משמעות עצומה להיסטוריה הלאומית והדתית של העם היהודי – מהווים חלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי הישראלי, וכיום מתגוררים בהם למעלה מחצי מיליון אזרחים ישראלים. אולם, עד היום מוזיאון קסטל הוא מרכז האמנות הפלסטית היחיד בכל יהודה ושומרון.
למיטב ידיעתי, המוזיאון לא הוקם ביוזמת רשויות המדינה, אלא בזכות החזון הנבואי של האמן הדגול משה קסטל, ההתמדה הבלתי מתפשרת של רעייתו בילהה קסטל, והמאמצים של עיריית מעלה אדומים. רבים הטילו ספק אם בכלל יהיה לו קהל, אך היום, כשהמוזיאון מארח מאות מבקרים מדי חודש באירועים שמארגנים מנכ"ל המוזיאון, חגי ששון, והאוצר, ד"ר אלק ד' אפשטיין, כל הספקות הללו נראים מגוחכים. אנו חבים תודה עמוקה למשה ובילהה קסטל שזיהו את הפוטנציאל הזה לפני יותר משלושים שנה, כי המוזיאון הנפלא הזה הוא, בראש וראשונה, הגשמת חלומם.
בשנתיים האחרונות, המוזיאון ביסס את עצמו כאחד ממוסדות האמנות החשובים ביותר בישראל. תצוגת הקבע המחודשת ושורת התערוכות הזמניות האיכותיות גרמו לרבים להגיע אליו שוב ושוב. כלי תקשורת מובילים כמו Jerusalem Post ו-Jerusalem Report, אותם אני קורא באופן תדיר, פרסמו כתבות רבות על פעילותו של מוזיאון קסטל – להערכתי, יותר מאשר על כל מוזיאון אחר בישראל. אבל יותר מהכול, מה שמייחד את המוזיאון הוא הגישה האמנותית והאזרחית של מוביליו, אשר לא רואים בו 'עוד גלריה' (ויש רבות כאלה), אלא מרכז תרבות בעל צביון לאומי מובהק שמציג את מיטב האמנים שפעלו בארץ-ישראל במאה השנים האחרונות. אני מעריך מאוד את הגישה הזו, שנראית כמעט חתרנית בנוף האמנות הישראלית כיום, ותומך בה בלב שלם.
החזון הזה עומד גם מאחורי התערוכה החדשה, ואני גאה ושמח לתמוך בה. הוריי, סופיה (1926–2010) ויפים (1930–2021), היו בין היהודים ששרדו בדרך נס את מלחמת העולם השנייה ואת השואה. שמעתי מהם אינספור סיפורים על אותם ימים נוראים. בין ששת מיליון הקורבנות היו גם אמנים רבים, כולל ציירים מוכשרים בצורה יוצאת דופן. ובכל זאת, כנגד כל הסיכויים, היו כאלה שהצליחו לשרוד – בדיוק כפי שמעיד שם התערוכה: "לשרוד כדי ליצור". למרבה הצער, הממסד התרבותי הישראלי כמעט התעלם מאמנים אלה. רבים מהם חיו בארץ במשך עשרות שנים אך לא זכו להכרה שהגיעה להם. התערוכה החדשה במוזיאון הצייר משה קסטל מחזירה לחיים את שמותיהם ויצירותיהם של שמונה-עשר מהם, ואני נרגש להיות חלק מיוזמה כה חשובה.
מאז ה-7 באוקטובר 2023, הקריאה "לעולם לא עוד!", שסימלה את ההתחייבות שלא יישפך עוד דם יהודי חף מפשע, איבדה חלק מכוחה. אנחנו עדיין מנסים להבין איך להתמודד עם המציאות החדשה הזו ולמצוא משמעות אקוטית לקריאה הזו – משמעות שנוכל להאמין בה באמת. הנוכחות היהודית ביהודה ושומרון, ובפרט ההתפתחות של תרבות עשירה ורב-גונית באזור, היא אחת ההגנות החשובות ביותר של מדינת ישראל ותושביה מפני חזרה אל הפרק האפל ביותר בהיסטוריה הלאומית שלנו. החיבור הזה בין עבר להווה הוא בדיוק מה שהופך את התערוכה הזו לכל כך חשובה.
אני רוצה להודות מקרב לב ליוזם ואוצר התערוכה, ד"ר אלק ד' אפשטיין, למנכ"ל חגי ששון ולכל צוות מוזיאון הצייר משה קסטל, ולאגודה היהודית לעידוד האמנויות הפלסטיות, שבחסותה החל ד"ר אפשטיין לעבוד על הפרויקט המיוחד לפני כעשור. התערוכה הזו היא שיאו של תהליך ארוך ומרשים. אני מקווה שאלפי ישראלים, וגם תיירים מחו"ל, יבקרו בתערוכה – ושזו תגרום להם לעצור ולחשוב מחדש על הדברים הקיומיים הן בעבר והן בההווה. לא תהיינה אלה מחשבות קלות, אבל למען העתיד המשותף שלנו, עלינו להקדיש להן זמן. רק כך נוכל להגיע ליום שבו נוכל לומר בוודאות: "לעולם לא עוד!"
***
איליה קושנירסקי,
מנכ"ל Fine Art Shippers
מדינת ישראל הכריזה על עצמאותה ב-14 במאי 1948 – בדיוק שלוש שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ולאחר השואה. ניצולי השואה מילאו תפקיד מכריע בעיצוב המדינה, ותרמו כמעט לכל תחום בחיים החברתיים, הכלכליים והתרבותיים. אך לנוכח המאבקים הרבים להישרדותה של ישראל, הנצחת השואה – הרצח ההמוני הנורא ביותר בתולדות האנושות – לא הייתה בראש סדר העדיפויות של המדינה שזה עתה קמה.
חלפו חמש שנים עד שבשנת 1953 הכנסת חוקקה את החוק הראשון להנצחת זכרם של קורבנות השואה, שהוביל להקמתו של מוזיאון יד ושם בירושלים. מאז, יוזמות רבות ננקטו להנצחת השואה בזיכרון הקולקטיבי ובחקיקה הממלכתית, אך דווקא הניצולים עצמם זכו להכרה פחותה בהרבה. ששת המיליונים שנרצחו בידי הנאצים ושותפיהם באירופה הפכו לסמל מרכזי באתוס הלאומי של ישראל, בעוד שהניצולים נדרשו להמשיך הלאה, לבנות חיים חדשים ולהשתלב בחברה הישראלית כאזרחים מן השורה. במשך שנים רבות, הטראומות האישיות והסבל שלהם לא זכו להתייחסות ציבורית משמעותית. עצם הישרדותם נתפסה כהישג בפני עצמו, תוך התעלמות מן המאבק המתמשך שלהם בהתמודדות עם העבר.
מצב דומה התרחש גם בעולם האמנות והתרבות. למיטב ידיעתי, בישראל קיימות שלוש תצוגות קבועות המוקדשות לאמנים שנספו בשואה או המשיכו ליצור בתנאים הבלתי נתפסים של הגטאות ומחנות ההשמדה: הראשונה ביד ושם בירושלים, השנייה במוזיאון בית לוחמי הגטאות, והשלישית – אוסף שנתרם על ידי האספן השווייצרי אוסקר גז – שמור במוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה (אך אינו מוצג כעת). באופן מפתיע, אף מוזיאון בישראל לא ייחד תצוגה קבועה לאמנים ששרדו את השואה ועלו לישראל, למרות תרומתם המשמעותית לחיי החברה והרוח.
זו בדיוק הסיבה לכך שהתערוכה "לשרוד כדי ליצור" במוזיאון הצייר משה קסטל במעלה אדומים היא כה חשובה. כמנכ"ל Fine Art Shippers, אני רואה כבוד גדול בכך שאנו יכולים לתרום לתערוכה זו ולקטלוג שלה. התערוכה, אותה אצר ד"ר אלק ד' אפשטיין, מאגדת את יצירותיהם של שמונה-עשר אמנים ששרדו את השואה והמשיכו ליצור במדינת ישראל. חלקם עלו ארצה כבר בסוף שנות ה-40, ואילו אחרים הגיעו כמה עשורים מאוחר יותר – אך עבור כולם, ישראל הפכה לחלק בלתי נפרד מזהותם העצמית והאמנותית. תרומתם העשירה את התרבות הישראלית בצורה משמעותית, וחשוב שהמורשת שלהם תקבל את ההכרה הראויה ותישמר לדורות הבאים.
ב-Fine Art Shippers אנחנו מחויבים לעשות ככל שביכולתנו כדי לתמוך בניצולי שואה שעדיין חיים בינינו. מרגש ומשמח במיוחד לדעת כי שלושה מהאמנים המשתתפים בתערוכה עודם בחיים, וממשיכים לתרום לעולם התרבות גם היום.
אנו שותפים לעשייה התרבותית המבורכת של מוזיאון קסטל לא רק בפרויקט זה. תרמנו בעבר יצירות גרפיקה לאוסף הקבוע של המוזיאון, סייענו בהפקת תערוכה של זאב קון ז"ל, חתן פרס קסטל הראשון, ואנו ממשיכים לחזק את קשרינו עם מוסד האמנות החשוב הזה, שאין שני לו בישראל. אני גם שמח לציין כי מאמר על זאב קון ומורשתו האמנותית, שנכתב על ידי אוצר מוזיאון קסטל, דר' אלק ד' אפשטאיין, פורסם לאחרונה ב-Jerusalem Report, אחד הירחונים היהודיים המובילים והנקראים ביותר בעולם. זהו סימן לכך שהפעילות של המוזיאון – והפרויקטים, בהם החברה שלנו, Fine Art Shippers, שמחה לקחת חלק – רלוונטיים לקהילות יהודיות הן בארץ, והן בתפוצות.
אני רוצה להביע את תודתי הכנה לגב' רחל הר זהב, יו"ר הדירקטוריון של מוזיאון קסטל, ולמר חגי ששון, מנכ"ל המוזיאון, על מסירותם לקידום יוזמות תרבותיות כה חשובות, שמחזקות את התודעה והזהות הלאומית היהודית. ברור שאשמח להמשיך ולשתף פעולה עם מוזיאון קסטל בפרויקטים משמעותיים גם בעתיד.
