"זוהי ארצי ושדותיה". תערוכת חתן פרס קסטל לשנת תשפ"ד הצייר יהודה ארמוני

מוזיאון הצייר משה קסטל במעלה-אדומים
9 באוקטובר – 28 בנובמבר 2024

אור וצל ביער בן שמן, 2022 שמן על בד, 80x130 ס"מ

שביל לקנובה, 2021 שמן על בד, 80x100 ס"מ

בריכת חורף בחדרה, 2023 שמן על בד, 60x60 ס"מ

בריכת חורף ברחובות, 2019 שמן על בד מוצמד לעץ, 40x40 ס"מ

סוער בחוף פלמחים, 2021 שמן על בד, 30x40 ס"מ

מכתש רמון, 2022 שמן על בד, 50x60 ס"מ

נוף קסטלי מדרום לתמנע, 2023 שמן על בד, 100x100 ס"מ

דיוקן משה קסטל, 2024 שמן על בד, 40x50 ס"מ

סברס בפארק קנדה, 2023 שמן על בד, 60x60 ס"מ

אמרלד ביער בן שמן, 2022 שמן על בד, 40x50 ס"מ

שריפה ושדרה ביער בן שמן, 2019 שמן על בד מוצמד לעץ, 29x37 ס"מ

עץ מעל עמק איילון, 2021 שמן על בד, 30x40 ס"מ

יהודה ארמוני נולד בירושלים ב- 12 בדצמבר 1953. הוא בן למשפחת קסטל, שהגיעה לארץ-ישראל לאחר גירוש ספרד לפני יותר מחמש מאות שנה. דודו הגדול הוא הצייר הדגול משה קסטל, לו מוקדש המוזיאון שלנו. מספר יצירות בתערוכה זו צוירו בהשפעת יצירות משה קסטל ובדיאלוג עימן. שני הפורטרטים היחידים בתערוכה – אחד שמן על בד, ואילו השני פחם על נייר, הם פורטרטים של קסטל, ואנו אסירי תודה ליהודה ארמוני על כך שהחליט להעניק יצירות אלה לאוסף המוזיאון שלנו.

כפי שמעיד יהודה ארמוני בעצמו, הוא גילה את התשוקה והכישרון לציור עוד בילדותו, אולם, בשל מחויבותו למקצוע ומגבלות הזמן הנובעות מכך, לא עסק בציור, כפי שרצה. יהודה ארמוני הקדיש 25 שנים מחייו להגנה על ארצנו היחידה והוא קצין בכיר בצה"ל במילואים. קרוב לעשרים וחמש השנים האחרונות הקדיש ארמוני לתיעוד נופי ארצנו; תיעוד שלא רק משקף את הטבע, אלא גם מבטא את ההרגשה של האדם המתבונן וחווה אותו. מסוף שנת 2001 מקדיש ארמוני את זמנו אך ורק ללימודי הציור וליצירת אמנות משלו. הוא למד אצל מספר אמנים במשך מספר שנים, וסיים את לימודיו בשנת 2013 כבוגר כיתת האמן של ישראל הרשברג בסטודיו לרישום ולציור בירושלים.

"תמיד אהבתי לטייל", מספר ארמוני, שהפך את התחביב למקצוע – ומצטיין בו. יהודה ארמוני הוא צייר נוף, המצייר באוויר הפתוח (plein air). כמו כמעט כולנו, ארמוני אוהב את הציירים האימפרסיוניסטים שעבדו באוויר הפתוח, במיוחד את מי שסלל את הדרך לאסכולה זו, ז'אן-בטיסט קאמי קורו (1875-1796), ומי שהכי מזוהה איתה, קלוד מונה (1926-1840), ולמד את גישתם והתמחה בציור "במכה ראשונה" ( (premier coupמתוך ההתבוננות; הוא נוהג להשלים ציור בישיבה אחת. הוא מרגיש שחייב לצייר מהר, כי השמש והעננים נעים כל הזמן ומוטיב הציור עשוי להשתנות בכל רגע, שלא לדבר על הקושי ללכוד את הניואנסים של האור לאורך זמן. ארמוני מצייר כשהוא לבד, תמיד בעמידה, במשך כשלוש שעות, ללא הפסקות. היום הוא כבר עובד גם בסטודיו. ארמוני נשאר מאוד מחויב לתוצאה, הוא אף פעם לא חותם על ציור שנראה לו טרם מוכן, אך הוא סומך יותר על זכרונו הוויזואלי ועל הצילומים שעשה ומקצה לעצמו יותר זמן להשלים את העבודה על כל יצירה ויצירה.

ככלל, השפעת האסכולה האימפרסיוניסטית על יצירותיו של ארמוני הינה רבה מאוד. במקום להיצמד לטכניקות הציור הקלאסיות, שעל פיהן נוצר הדימוי לראשונה כרישום, הציעה הטכניקה האימפרסיוניסטית אופן ציור ישיר, הנובעת מהתבוננות ישירה בטבע; גם ארמוני עובד בדיוק כך. האימפרסיוניסטים הביעו דרך יצירותיהם גישה אמנותית חדשנית; הם ציירו מחוץ לסטודיו המסורתי במטרה להביע את הרגע החולף, את האור בשעה מסוימת ביום, ואת השפעותיו על המרקם, על הצבעוניות ועל הנושא המתואר. במשך יצירתם, חזרו האמנים האימפרסיוניסטים, וציירו את אותם אלמנטים ואת אותן סצנות מאותן נקודות מבט, במטרה לתפוס את שונות האור, וכך בדיוק פועל ארמוני עצמו.

הוא מרבה לצייר ביער בן שמן או בפארק קנדה, קרובים לביתו במכבים רעות, כמו שקמי פיסארו, היהודי היחיד בקרב האימפרסיוניסטים, צייר בגן בפונטואז – פרבר פריס, בו הוא התגורר. אצל שני הציירים הללו אנחנו רואים במדויק ובבירור את המבנים, את השבילים, את העצים ואת הפרחים. אך גם בהשוואה לקאמי פיסארו, חשוב להבליט פרט הדורש התייחסות: על אף שגם פיסארו היטיב לצייר מראות נוף פשוטים, בנופיו משולבים בתים ואיכרים בעבודתם, בתיאורים מלאי שלווה ובצבעים רעננים, ואילו בציוריו של ארמוני לא מופיעים בני אדם, נופיו טהורים לחלוטין, הטבע שולט בהם במלוא עוצמתו. ארמוני מצייר את הטבע "כמו שהוא", ובכך למעשה מסרב לשתף פעולה עם האמנות המודרנית שכולה מגוונת מאוד ושונה בין זרם זה לאחר, אבל כולם, פרט לחסידי האסכולה הריאליסטית, נמנעים מלעשות דווקא את זה – לצייר את העולם החומרי כמו שהוא. רבות מיצירותיו של ארמוני מציגות את פינות הארץ שמעולם לא צוירו מקודם. יצירותיו של ארמוני, אם תאספנה באלבום מקיף, מציגות כמעט את כל יערותיה, שדותיה, ימיה, אגמיה, גבעותיה ומכתשיה של ארץ-ישראל: בגליל ובשרון, בעמק איילון ובנגב. אין אף אמן אחר שמבחינה קונצפטואלית היה מקדיש למעלה מעשרים שנות יצירה לפרויקט כזה של יצירת דיוקן ארץ-ישראל מתוך מכלול דיוקני נופיה – וכן, אצל ארמוני כמעט כל ציור הוא ממש דיוקן, רק של הנוף ולא של האדם. כאשר אשתקד החלטנו להעניק ליהודה ארמוני פרס על תרומה ייחודית לאמנות ע"ש משה קסטל, בוודאי שלקחנו היבט זה בחשבון.

אחרי הטרגדיה של ה- 7 באוקטובר אנחנו רואים במהדורות החדשות את אדמתנו בוערת ונשרפת; גם בתערוכה זו מוצגים שני ציורים של ארמוני "אחרי השריפה". "זה מאוד כאב לי, לראות את זה", מספר ארמוני, "בכוונה לא ציירתי בתים שנשרפו. הקפדתי שבקצה יהיה ירוק, שיש תקווה ויש עתיד". זה בדיוק המסר של יהודה ארמוני שמראה ארץ מדהימה ביופייה שפותחת את שדותיה וסודותיה בפני כל מי שבאמת אוהב אותה, נאמן לה ומגן עליה. כל מי שמגיע לתערוכה זו במוזיאון קסטל, מסייר ביער בן שמן ועמק איילון, בחוף פלמחים ובמכתש רמון, בלטרון ובים המלח – ובמקומות רבים נוספים, בסך הכל חמישים יצירות, שכמעט כולן מוצגות לראשונה. כזכור, המלים "זוהי ארצי ושדותיה" לקוחות מ"שיר העמק" הנודע של נתן אלתרמן, שכולם – מאריק איינשטיין עד עפרה חזה – ביצעו אותו. בתערוכה של יהודה ארמוני קשה שלא להיזכר בפניני הזמר העברי כי צדק אהוד מנור: באמת שאין לנו ארץ אחרת, גם אם אדמתה בוערת...  ויהודה ארמוני מראה מעבר לכל ספק כמה יפה הארץ הזאת. "בגוף כואב, בלב רעב כאן הוא ביתי", אומר יהודה ארמוני בעקבות אהוד מנור, וכולנו מצטרפים למילים אלה.

בני משפחת ארמוני תמכו רבות במוזיאון מאז שנוסד, וביום 14 בפברואר 2024, כאשר הענקנו ליהודה את הפרס, הגיעו למוזיאון גם שני אחיינים של משה קסטל: מוטקה ודוד ארמוני; היה מרגש מאוד לצלמם עם יהודה ואחיו חגי ליד היצירה המונומנטלית "כהנים בכותל" באולם הכניסה למוזיאון. בחצי השנה שעברה מאז הלכו לעולמם גם מוטקה ארמוני (2024-1930), גם אחיו איציק ארמוני (2024-1927) וגם אמו של יהודה, מרים ארמוני (2024-1925). אנחנו מקדישים את התערוכה לזכרם.

נחתום את דברינו בציטוט התעודה שהענקנו ליהודה ארמוני ביום הענקת הפרס:

"יהודה ארמוני אינו רק יליד ירושלים ונצר למשפחה שהשתרשה בארץ-ישראל לפני למעלה מחמש מאות שנה. הוא אוהב את ארץ-ישראל מעומק נשמתו ומצייר את נופיה בצורה מדהימה ונוגעת ללב. עוד לפני שסיים את לימודיו בכיתת האמן של ישראל הרשברג, ובוודאי לאחר מכן, העשיר ארמוני את האמנות הישראלית במאות ציורי נוף, המבטאים נאמנה לא רק את מראות ארץ-ישראל באזוריה ופינותיה השונים, אלא גם את רוח אדמתה – וציוריו של ארמוני מוכיחים מעבר לכל ספק כי לאדמת ארץ-ישראל יש רוח ייחודית. יצירותיו של יהודה ארמוני, המשלבות בין האסכולה הריאליסטית לזו האימפרסיוניסטית, הוצגו במשך למעלה מעשרים שנה בתערוכות רבות וזכו לשבחים מקיר לקיר. משנת 2017 הוא אמן של הגלריה לאמנות רוטשילד בתל אביב. על תרומתו הייחודית לאמנות הישראלית מוענק ליהודה ארמוני פרס על שם הצייר משה קסטל".

אנו גאים ונרגשים להזמין את המבקרים לתערוכה מדהימה זו, במיוחד בתקופה כה מורכבת ומאתגרת לעם ישראל, ומבקשים לא רק להודות ליהודה ארמוני על עשייתו הרבה אלא גם לאחל לו להמשיך במלאכה חשובה זו. ישר כוח!

ד"ר אלק ד' אפשטיין,

אוצר, מוזיאון הצייר משה קסטל במעלה-אדומים