פרס על תרומה ייחודית לאמנות ע"ש משה קסטל
הוענק ביום 23 באפריל 2025 לצייר וולרי קורוב
מאז שהגיע ארצה לפני קרוב לשלושים שנה, תרם וולרי קורוב רבות לאמנות הישראלית, אותה העשיר ביצירות מדהימות בטכניקות מגוונות להפליא. וולרי קורוב, שהתחיל את דרכו בכפר האמנים אברמצבו המפורסם השוכן ליד מוסקבה, שם התמחה בגילופי האבן וגילופי העצמות והגיע במרוצת השנים להישגים יוצאי הדופן בקנה מידה בינלאומי, מביא ומבטא באמנותו תובנות היסטוריות ופילוסופיות עמוקות ויכולות ביטוי אמנותיות שלא יודעות גבולות. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר הגבוה לאמנות ועיצוב ע"ש סטרוגנוב המפורסם, הצטיין במשך עשורים רבים כגרפיקאי, מאייר ספרים ורב-אמן בתחום האקס-ליבריס. יצירותיו השתתפו בתערוכות רבות שהתקיימו ברוסיה, הונגריה, בולגריה, גרמניה, הולנד, דנמרק, ובשלושים השנים האחרונות – גם בישראל. הוא נבחר להנהלת איגוד האמנים המקצועיים בישראל והיה שותף פעיל לעשייתו המבורכת. יצירות השמן והתחריטים שלו כבר הוצגו במוזיאון קסטל בתצוגה מיוחדת לזכר הנופלים וזכו לציוני שבח מקיר לקיר, ולשמחתנו יצירותיו ממשיכות לככב בתערוכותנו. על תרומתו הייחודית לאמנות הישראלית והעולמית מוענק לוולרי קורוב פרס על שם הצייר משה קסטל.
ביום פתיחת התערוכה "לשרוד כדי ליצור: 18 אמנים ישראלים – ניצולי השואה" אוצר המוזיאון דר' אלק ד' אפשטיין וחברת מועצת העיר מעלה אדומים ומחזיקת תיק התיירות נטלי וינר העניקו את הפרס למר וולרי קורוב, אשר, מצדו, נשא נאום מרגש על דרכו האמנותית; לאחר מכן המשיך בסיור ליד יצירותיו המוצגות בתערוכה.
פרס על תרומה ייחודית לאמנות ע"ש משה קסטל
הוענק ביום 30 ביולי 2025 לאמן עודד פיינגרש
יליד ירושלים, הצייר הוותיק עודד פיינגרש הקדיש את כל חייו לארץ-ישראל ולאמנות. נכדו של הרב מאיר רוזין, שהיה מראשוני האמנים בארץ-ישראל, שאף למד כמה חודשים במחזור הראשון של בית מדרש לאמנות "בצלאל", שנפתח בשנת 1906, עודד פיינגרש חזר לשם כעבור למעלה מחמישים שנה, בשנת 1960, ומאז, תהיה המציאות סביבו אשר תהיה, התמסר לאמנות. כמו משה קסטל, לאחר לימודיו ב"בצלאל" גם פיינגרש שהה שנים לא מעטות בפריס, אך על אף הצלחתו שם, חזר ארצה. תערוכות יחיד שלו הלכו והתרבו, ביניהן בשנת 1975 – במוזיאון תל אביב לאמנות. שנה לאחר מכן זכה בפרס ע"ש מאיר דיזנגוף לציור ופיסול; זה היה מקרה פנומנלי כי, בדרך כלל, הפרס היוקרתי הזה הוענק לאמנים בגיל מתקדם כמחווה על מפעל חיים באמנות, ואילו פיינגרש היה בן 38 בלבד.
"האדם הוא 'תבנית נוף מולדתו'", כתב עודד פיינגרש והוסיף: "הנוף, היה ועדיין, נושא ראשון בחשיבותו לאמנים ארץ-ישראלים מתחילת המאה העשרים. ... תחילה ציירו נופים בצבעי שמן בשעות השקיעה והזריחה, כדי להיצמד לסולם הצבעים האירופי, ולאחר מכן נזנחו אלה לטובת 'המופשט הלירי' ולטובת ציורי אקוורל, שהיטיבו לבטא את המורכבות של האסתטיקה החדשה". כאשר פיינגרש כתב את הדברים הללו על תולדות האמנות הישראלית באופן כללי, הוא כתב גם, ואולי אף במיוחד, על עצמו. כמו משה קסטל, גם הוא כולו אהבת ארץ-ישראל, עליה כתב תריסר ספרים ואת נופיה הספיק ללכוד ביצירות רבות. מאז שבשנת 1983 סיים עודד פיינגרש את לימודיו במכון אבשלום לידיעת הארץ, הקדיש ל"ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה" ציורי מופת רבים, חלקם – בדגם "נוף בתוך נוף", שהוא עצמו המציא, וגם ספרים, ששימשו וממשיכים לשמש עשרות אלפי מטיילים, ביניהם: "יופי של ארץ: 25 טיולים למשפחות", "ארץ קשת וענן: מסלולי טיולים", "אמא אדמה: מסלולי טיולים" ועוד. על תרומתו הייחודית לאמנות ולארץ-ישראל, בהחלטה משותפת עם הועדה המייעצת של ועדת הפרס, הוענק למר עודד פיינגרש פרס על שם הצייר משה קסטל.
