משה קסטל הוא אחד מאבות האמנות הישראלית, ששמו ויצירתו חרוטים בעומקה של התרבות המקומית ובהיסטוריה של ארץ-ישראל. נולד בירושלים בשנת 1909 למשפחה ספרדית עתיקה, חווה את נופי הארץ מילדותו ולמד אמנות ב"בצלאל" - מוסד הלימודים הראשון לאמנות בארץ, תחת מורים שהגיעו מאירופה. קסטל, שגדל על אדמת הארץ ושלט בעברית מילדותו, הפך את נופיה של ארץ-ישראל לנושא מרכזי ביצירתו, בניגוד למוריו שציירו את הארץ דרך עדשות אורנטליסטיות אירופיות.
בשנת 1927, בגיל 18, עזב קסטל לפריס, מרכז האמנות העולמי באותם ימים, שם שיתף סטודיו עם אלברטו ג'קומטי ונחשף לתנועות אמנותיות חדשות. בפריס השתנתה פלטת הצבעים שלו והושפע מאמנים כמו חיים סוטין ומוריס אוטרילו, תוך שהוא משלב את הנופים והסמלים הארץ-ישראליים ביצירותיו.
בשנות ה-40, לאחר שחזר לארץ, התיישב בצפת והיה אחד ממייסדי שכונת האמנים בעיר. קסטל ייחד את יצירתו לנופי ארץ-ישראל ולרוחניות היהודית, עם דגש על קבלה ומסורת. הוא צייר את בתי הכנסת והסביבה הצפתית, תוך שימוש בגוונים כהים יותר ובטכניקות שהביא עימו מפריס.
בשנות ה-50 וה-60, פיתח קסטל סגנון חדשני של ציור אבסטרקטי המשלב סמלים יהודיים וטקסטים מקראיים, והתחיל לעבוד עם בזלת כחומר יצירה. יצירותיו מתקופה זו, כמו "עיר הזוהר והקבלה", מייצגות את הקשר העמוק שלו לארץ ולמורשת היהודית.
משה קסטל נפטר ב-1991
הוא לא זכה לראות בהקמת המוזיאון עליו חלם - שנפתח לבסוף בפברואר 2010 ע"י אשתו בלהה ז"ל שהייתה לו הרוח החיה מאחורי הקמת המוזיאון
השפעתו של קסטל על האמנות הישראלית אינה מוגבלת לציור בלבד; הוא היה חלוץ בשימוש בחומרים מקומיים כמו הבזלת ובכך פתח דרך חדשה לביטוי אמנותי שמשלב בין הטרדיציה לחדשנות, בין המקומי לאוניברסלי. יצירותיו, המצויות במוזיאונים ואוספים פרטיים ברחבי העולם, ממשיכות להשפיע ולהעשיר את הדיאלוג האמנותי והתרבותי בישראל ומעבר לה.
